<h1>שבלי הלקט הקצר דין יין מבושל סימן ז'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אלונטית של גוים אסורה. פי' שנעשית מיין גוי, שהאלונטית עשיה מיין ושמן אפרסמון, אבל אם קנה הגוי אלונטית מישראל שנעשית מיינו מותרת, כיון שהיין אינו נכר בתוך שאר משקין, ואעפ"י שהוא נותן טעם במשקה שלכך נתנו עמו, אינו נאסר במגע גוי, ולכן התיר רש"י יין שנתנהו בתבשיל לטעם ונגע בו גוי קודם שהרתיח.
שאל ר' יקותיאל לרבנו יצחק הגדול, אמור רבנן יין מבושל אין בו משום יין נסך, יש בו שום שיעור לבשולו או לאו, ואם לא בשלו בשעור וכדרכו לשתותו כמות שהוא, בלא מים ובלא תערובת, אם יש בו משום יין נסך או לאו. והשיב, יין לאו דבר הוא שצריך לבשל כמו בשר ודגים או מליח שיש לחלק בין בשיל כל צרכו לשלא בשיל כל צרכו, כי היין דבר תלוי לשנותו מכמות שהיה, כיון שנתן אור תחתיו ונתחמם כדי שיעקר להרתיח רתיחות אין בו משום יין נסך, ולא משום גלוי, ואין אומרין עליו שירות ותושבחות, ואין מברכין עליו אלא שהכל נהיה בדברו, ואין הדבר תלוי בשתיתו בין חי בין מזוג, אלא כיון שהגיע לשיעור זה שמפורש כאן, יצא מכלל יין כל עיקר, ונקרא יין מבושל, וכן הלכה וכן המנהג, וכן השיב רב פלטוי גאון, וכן כתב אבן גיאת ז"ל.
